משאל עם על ריבונות – למי שייכת הארץ הזו?

לפני כמה שנים נקבע בחוק יסוד ש "החליטה הממשלה לאשרר הסכם או לחתום על הסכם, שלפיו המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח שהם חלים בו …יהא ההסכם.. טעון אישור במשאל עם".

או במילים אחרות, כל נסיגה ישראלית משטחי יהודה ושומרון טעון משאל עם.

יש כאלה שלא מבינים את חוסר הסימטריה שבחוק. נסיגה משטחי יהודה ושומרון דורשת משאל עם. סיפוח יהודה ושומרון דורש רוב רגיל בכנסת. הרי שני המהלכים הם אותו סוג, החלטה על ריבונות. לשניהם יש השלכות הרות גורל. למה אחד דורש הכרע של העם ולשנייה מספיק הכרעה של הכנסת?

הסיבה לשאלה נובעת מחוסר הבנה לגבי מהיא ריבונות ישראלית על ארץ ישראל.

ריבונות

המסמך המכונן של מדינת ישראל, המסמך שמסביר מהיא זכותה של מדינה זו להתקיים, הרי זה מגילת העצמאות. בואו לרגע נקרא מתוך המגילה ונבין איך חותמי המגילה חשבו על ריבונות המדינה. הדגשים שלי

בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.

בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.

קורא בעל חושים מחודדים יבחין שכותבי המגילה, בדברם על זכותו של העם היהודי על חבל ארץ זו, לא חילקו את הארץ. הם התייחסו לארץ ישראל כאל מקשה אחת. ארץ ישראל היא ארצם של היהודים, על פי כותבי המגילה וזכותם להקים בה ממשל זו זכות טבעית.

הריבונות היהודית על ארץ ישראל לא ניתנה ליהודים בהצהרת בלפור או בהחלטה כזו או אחרת. הריבונות היהודית תמיד הייתה קיימת, על כל הארץ, תמיד. בהצהרתו בלפור רק הכיר בזכות הזו שכבר הייתה קיימת.

מדינת ישראל הוקמה על מנת לממש את הריבונות הזו, זכותו הטבעית של העם היהודי. זהו לב ליבה ומטרת העל של מדינת ישראל. כל החוקים בספר החוקים הם הפרטים הטכניים של איך לממש את הריבונות של היהודים על ארץ ישראל.

אנחנו, היהודים, עם מאוד פרקטי, אנחנו יודעים שגם אם אתה זכאי במשהו, לא תמיד תוכל לקבל אותו. ב 1949, כשנחתם הסכם הפסקת האש ונקבע גבולותיו (הקו הירוק), שום חבר כנסת לא חשב שחתימת ההסכם מהווה וויתור על הר הבית או על יהודה ושומרון. כל אחד הבין, לפחות אז, שהר הבית ויהודה ושמרון שייכים  לעם היהודי והוא היחיד שיש לו זכות ריבונית עליו. אבל הממשל גם הבין שעכשיו לא ניתן לעשות את. צריך לחכות להזדמנות הבאה. אז נחתם הסכם הפסקת, כשהוא בצורה מאוד ברורה הוכרז כהסכם הפסקת אש ולא כהסכם גבולות.

מכל זה ברור משהוא פשוט. כשמדינת ישראל מחילה את ריבונותה על ארץ ישראל, היא מקיימת את המנדט שניתן לה מהעם. לכן אין צורך ביותר מרוב בכנסת.

מצד שני, כשמדינת ישראל מחליטה לוותר על ריבונות על ארץ ישראל לא רק שהיא פונה כנגד המנדט שלה אלא שהיא פועלת כנגד הזכות הטבעית של העם היהודי. על מנת לבצע צעד כזה דרסטי, ברור שיש צורך במשאל עם. כנסת ישראל צריכה לקבל מנדט מחודש מהעם, מנדט שכרגע אין לה.

השחיתות של ממשלת רבין מחייבת משאל עם

כשיצחק רבין רץ נגד יצחק שמיר הוא הבטיח מעל כל במה שהוא מתנגד למדינה פלסטינית. שהסכמי שלום יתבצעו רק מול גורמים שגרים ביהודה ושמורן ולא מול אש"ף. את שתי ההבטחות האלה הוא הפר עם החתימה על הסכמי אוסלו. וכדי להעביר את ההסכם בכנסת הוא שיחד חברי כנסת בכבוד וברכבי שרד כדי שיעברו לצידו.

כן, וויתור על הזכות של העם היהודי על מולדתו החל עם הפרת הבטחות ושוחד. כרסמו באחד מעמודי היסוד של המדינה באמצעות שחיתות והונאה.

זכות הריבונות זה לא חוק כזה או אחר. זה גם יותר ממשהו ששווה מיליארדים ומבטיח בטחון לתווך ארוך כמו מציאת גז. זה הרבה מעבר לזה. ריבונות זה משהו מהותי, נפש המדינה. על זה חייבים להגן במשהו שהוא יותר מסתם חוק ו אפילו חוק יסוד. חייבים להוציא את זה מידי הפוליטיקאים, מהפוליטיקה ומיכולת להשפיע על זה בדרכים נלוזות. חייבים שזה יהיה משהוא שכל אחד ואחד במדינה יוכל להחליט עליו בצורה באמצעות משאל עם.

משאל עם כגורם מאחד

בהתנתקות חל בישראל משבר אדיר. החברה הישראלית התפצלה לשניים בצורה שמעולם לא חווינו. אנשים הפסיקו ללכת לצבא, זרמים שלמים הרגישו שהמדינה הפנתה להם עורף ושאין יותר עם מי לדבר. אסור שדבר כזה יקרה בשנית.

ברור לכולנו שוויתור על חלקים מיהודה ושמורן יגרור גם פינוי התנחלויות. פינוי שיהיה בסדרי גודל יותר גדולים מגרוש ישובי עזה. השבר שזה יגרום יהיה בהרבה יותר רציני ועלול להתפתח ממש למלחמת אחים.

לפני שפותחים במהלך שיכול לקרוע את מדינת ישראל לגזרים ולגרום למלחמות היהודים שתיאר יוסף בן מתיתיהו להראות כריקוד הורה עליז, כשאי לוודא שרוב העם אכן מוכן למהלך הזה. לשאול את העם האם הם חושבים שהצער שווה בנזק המלך והאם כדאי להסתכן בחורבן הבית השלישי.

כן, משאל עם הכרחי לפני שעוקרים עשרות אלפים אנשים מהבתים שלהם.

 

קישורים

חוק משאל עם: https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/law/kns19_4.pdf

מגילת העצמאות: http://main.knesset.gov.il/About/Occasion/Pages/IndDeclaration.aspx

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *