אומה עשירה, אומה ענייה

תמנו לעצמכם את המדינות והאומות העשירות בעולם. אני משער לעצמי שהמדינה הראשונה שקפצה לכם לראש הייתה ארה"ב. בטח היו שם ברשימה כמה מדינות סקנדינביות, צרפת וגרמניה. אם הייתם ממש פטריוטים1 מניתם את ישראל.

אם אבקש ממכם למנות את המדינות והאומות העניות בעולם, זה לא יאתגר אתכם. זימבבואה, תימן, וונצואלה ואם אתם ממש לא אוהבים את הממשלה הנוכחית, ישראל2.

ניתן להתווכח מי היא המדינה העשירה ביותר בעולם וגם ניתן להתווכח איך מודדים עושר. אבל לא ניתן להתווכח שיש מדינות עשירות ושיש מדינות עניות. יש מדינות חזקות ויש מדינות חלשות.

השאלה הגדולה היא מדוע מדינה מסוימת או אומה מסוימת מצליחה יותר מחברתה.

חשיבות השאלה

ישנם שאלות שהתשובה אליהם יותר חשובה מהשאלה עצמה. כזו היא גם השאלה "מדוע יש מדינות עשירות לעומת מדינות עניות". השאלה עצמה נראית קצת לא רלוונטית, לכאורה זה מהצב הנתון, בואו נתמודד.

אבל התשובות מאוד רלוונטיות. כל תשובה שאומרת "זה מה שעשו האומות החזקות כדי להתעשר ולהתחזק" ישר גוררת אחריה את האמירה "וכדאי שגם אנחנו נאמץ את הדבר הזה אם אנחנו רוצים להתחזק ולהתעשר". או במילים אחרות, התשובה מציגה מדיניות פוליטית כשלהיא3.

כאן אני רוצה להתמקד בשתי תשובות מעניינות. כל אחת מוצגת בספר אחר שאת שניהם אני ממליץ לקרוא בחום. אבל אני מקווה שאת העיקרון אצליח להעביר לכם4.

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן.

בספר "רובים, חיידקים ופלדה" מאת ג'ארד דיימונד ההסבר שמובא למדינה מוצלחת נעוץ במיקום הפיזי של המדינה.

יבשת אירופה-אסיה היא היבשת הכי גדולה. יש שם את מגוון החיות ומגוון הצמחייה הגדולה ביותר. לכן לחברות שהתארגנו באירופה-אסיה היה יותר קל למצוא חיות וצמחים ברי ביות. צמחים וחיות ברי ביות הם לא כל כך נפוצים כפי שנדמה לנו5, במיוחד ללא הטכנולוגיה שיש לנו היום. לכן ככל שהמגוון יותר גדול, כך גם היתרון יותר גדול.

אירופה-אסיה פרוסה לרוחב, מה שאפשר להם להעביר חיות וצמחים, שרגישים לשינויים בקווי רוחב, ממקום למקום ביבשת בצורה נוחה. נהרות שזורמים לאורך היבשת סייעו בזה עוד יותר. לא היו מדבריות או חסמים טבעיים שמנעו בצורה רצינית את התפשטות הטכנולוגיה באירופה-אסיה.

כל היתרונות הללו עזרו לחברות באירופה-אסיה להגיע למהפכה החקלאית מהר יותר מחברות על יבשות אחרות. ברגע שחברה מגיעה לנקודת המהפכה החקלאית המורכבות של החברה מזנקת. החברה נאלצת לשמר ידע, ולהעביר ידע. הידע הזה הופך תוך כמה מאות שנים לטכנולוגיה.

בחברה חקלאית עם הרבה חיות משק קורה דבר נוסף. חיידקים עוברים מחיות לבני אדם והופכים למגפות. בני האדם ששורדים את המגפות הופכים ליותר חסינים למגפה ולנשאים של המגפה. מה שבעצם הופך אותם לפצצה ביולוגית מהלכת.

היתרון שהיה ליבשת אירופה הביא אותה יותר מהר לנקודה הטכנולוגית שבה הם יכלו לחצות את האוקיינוס. המגפות שהם נשאו השמידו, ללא ידיעתם, את הילדים בכל מקום שאליו הם הגיעו. החברות הילידות, המעורערות מאיבוד האוכלוסין המסיבי, הוכנעו בקלות על ידי הטכנולוגיה העדיפה של האירופאים.

מזל אקראי של מיקום הלידה קובע מי יהיה שליט ומי יהיה נשלט. מי יהיה עשיר ומי יהיה עני. כך מסביר הספר "רובים חיידקים ופלדה".

התשובה של "מדוע אומות נכשלות"

לדארון אקמוגלו ו ג'יימס א. רובינסון היו הרבה דברים שלא הסתדרו עם התאוריה של ג'ארד דיימון. אם המיקום הגאוגרפי הוא מה שקובע את עליונות והעושר של החברה, מדוע המפכה התעשייתית התרחשה דווקא באנגליה ולא בצרפת? מדוע בתוך אירופה עצמה ישנם פערים כלכליים כל כך גדולים? מדוע בין שני ערים במוכים, אחת בארה"ב והשנייה במקסיקו, יש פערים עצומים?

"מדוע אומות נכשלות" מציע תאוריה חלופית. קודם כל הספר מציין שחברות עשירות הן חברות שבהם היה ניתן לפתח טכנולוגיה ושיטות מסחר חדשות. חברות שזנחו את השיטות הישנות והתפתחו, התעשרו. אלה שהתעקשו להמשיך בצורה המסורתית, נשארו מאחור. בשביל לפתח טכנולוגיה ומוצרים חדישים יש צורך שלאינדיבידואל תהיה את היכולת ליזום ולייצר וכן את הרצון ליזום ולייצר. היכולת זה חופש פעולה חוקי לפתוח עסקים, לייבא סחורות וכדומה. הרצון לעשות את כל הפעולות האלה נוצר כשהאינדיבידואל מרוויח מהפעולות הללו.

מוסדות השלטון צריכים לאפשר חופש פעולה כלכלית של האזרח ולשמור על זכויות הקניין הפרטיים. הפערים נוצרים כשיש פערים בין פתיחות המוסדות.

לרוב השלטון אינו מעוניין לאפשר את הדברים הללו. יש קשר ישיר בין כוח כלכלי לכוח פוליטי. השלטון הנוכחי קיבל את הכוח בגלל שהוא ידע להתנהל בצורה חכמה עם המערכת הכלכלית הישנה. טכנולוגיה חדשה ושווקים חדשים מביאים אתם מה שהסופר מכנה "הרס יצירתי". היצרנות החדשנית הורסת את הדברים החדשים. פתאום מי שהחזיק במפעלים הישנים ובשווקים הישנים נעשה פחות רלוונטי, הן כלכלית והן פוליטית. לכן אלו שבשלטון מנסים למנוע את ההתפתחויות החדשות.

דווקא במדינות שבהם השלטון לא היה חזק מספיק כדי למנוע התפתחויות כלכליות, יכל להתרחש ההרס היצירתי שהכניס יותר אנשים למעמדים כלכליים גבוהים.

המדינות שבהם השלטון לא היה מספיק חזק לעצור התפתחות כלכלית היה שלטון שמראש היה יותר פתוח פוליטית. כאשר ליותר פלחים מהעם יש כוח פוליטי, יותר סיכוי שאנשים בשלטון ירוויחו מהחידוש הטכנולוגי ולכן יותר קשה לחסום אותו.

ככל שיש יותר פתיחות כלכלית ככה יותר אנשים מתעשרים. ככל שיותר אנשים מתעשרים, ככה יש יותר שמתברגים לשלטון. ככל שהשלטון יותר מגוון, ככה יש יותר פתיחות כלכלית. כאן אנחנו מגיעים למודל הבא.

מודל האומות המצליחות

כמובן שההפוך לא רק שנכון, אלא גם יותר נפוץ. במדינות שבהם השלטון הצליח למנוע את ההרס היצירתי על ידי חסימה של פיתוחים כלכליים, פחות אנשים הצליחו לשדרג את מעמדם הכלכלי שלהם. ככל שהמעמד הכלכלי הגבוה נשאר חסום לאנשים חדשים, כך גם המעמד הפוליטי נשאר סגור. מה שהשאיר את השלטון בידי קבוצה קטנה וסגורה. מדינות כאלה לא התפתחו ונשארו מאחור. מה שאומר שהמודל שבו מדינות כאלה פועלים הוא כזה.

מודל האומות הנכשלות

הפערים בין המדינות והלאומים, על פי "מדוע אומות נכשלות" נוצרו בגלל הבדלים קטנים במוסדות שלהם. מי שהיה יותר פתוח יכל לנצל חידושים מדעיים ונתיבי סחר חדשים כדי להתעשר. אלה שהיו סגורים נשארו עם כלכלת ימי הביניים.

הרחבה קטנה למודל המוסדות

מודל המוסדות אכן מסביר יותר פערים מאשר המודל הגאוגרפי ובצורה יותר טובה. הוא גם מסביר שינויים שקרו יחסית לאחרונה במעמד של מדינות, סין למשל. עדיין חסר בו חלק מאוד חשוב מהפזל.

הן אנגליה והן ונציה בסביבות המאה ה 13 היו מדינות פתוחות יותר כלכליות מאשר מדינות אירופאיות אחרות באותה התקופה. אבל בעוד אנגליה נפתחה יותר ויותר עד שהיא הגיעה למהפכה התעשייתית, ונציה הלכה ונסגרה. שני התהליכים מתוארים בספר "מדוע אומות נכשלות", אבל לא מוסבר מדוע האומות האלה בחרו בכיוונים שונים.

כאן אני רוצה להכניס רעיון ש"מדוע אומות נכשלות" לא נגע בו. הפילוסופיה של אותם אומות. השינויים שקראו לא היו אקראיים, אלא תוצאה ישירה מתפיסת העולם של התרבויות. באנגליה החלו לפעול זרמים, שהתבססו על רעיונותיו של ג'ון וויקלף, ששמו את האדם ויכולתו להבחין בין טוב לרע בכוחות עצמו, במרכז. כך באנגליה החלה להתפתח רעיונות של חרות שבסופו של דבר נוסחו בצורה מודרנית על ידי ג'ון לוק.

במדינות שבהם לא התפתחה תפיסת עולם של חרות, לא היה בסיס רעיוני להרחבת החרות. לכן במדינות כאלה, כמו וונציה, גם כשהיה להם חרות כלכלית, החרות הזו החלה להצטמצם. מה שהביא כמובן להצטמצמות החרות הפוליטית.

המודל המורחב של האומות המצליחות

מה שחשוב להבין במודל זה שההתפתחות יכולה להיעצר בכל שלב. אם המדינה מצליחה לחסום, באיזו שהיא צורה, את הפיכת הפילוסופיה של החרות לחרות כלכלית בפועל, כנראה שהחברה הזו לא תגיע לחרות פוליטית ותתחיל להתדרדר. כך בכל שלב של המודל.

אבל נקודת ההתחלה, הניצוץ, חייב להיות פילוסופיית חרות בריאה ומוצקה.

ההשלכות על ישראל

גם מי שלא חושב שמודל המוסדות הוא ההסבר המדויק לכל פערי העושר בעולם, חייב להודות שיש למוסדות של המדינה השפעה לא מועטה. יש קשר בין פתיחות השוק כלכלי ובין השוק הפוליטי. ברור שלאורך ההיסטוריה הכוח הפוליטי יכל לצמצם את היכולת הכלכלית של קבוצות מסוימות באוכלוסיה וכוח כלכלי יכל להרחיב את השוק לשכבות נוספות של האוכלוסייה6. לכן אנחנו חייבים לקחת ברצינות כל ניסיון לנסות לצמצם את המרחב הפוליטי ו/או הכלכלי.

בישראל כבר לקחנו צעד ענק אחורה וצמצמנו בצורה רבה את המרחב הפוליטי. בכך שבישראל העלנו את אחוז החסימה בצורה משמעותית, כך שקולם של מאות אלפי אנשים במדינת ישראל לא מבוטא בפוליטיקה הישראלית. התחזית היא שבכל מערכת בחירות, הכנסת תהיה פחות מגוונת. עם פחות מפלגות ועם פחות קולות לא סטנדרטיים.

ברגע שבכנסת יהיו פחות קולות, גופים אינטרסנטים יוכלו ביתר קלות להשפיע עליהם ליטול מאתנו את החרות הכלכלית. הן וועדי העובדים הגדולים והן בעלי עסקים גדולים יכולים לפעול ביתר נוחות כשיש מעט מפלגות ופחות "ג'וקרים" בכנסת.

פחות גלוי, אבל מזיק באותה המידה, היא חסימה של אנשים ממערכת המשפט והפרקליטות. כיום רק אנשים מסוימים יכולים להיכנס למערכות האלה. שופטים רואים במערכת המשפט משפחה ובאמצעות ועדות חשאיות חוסמים אנשים שלא חושבים כמוהם מלהתקבל לבתי המשפט.

בתי המשפט והפרקליטות מחזיקים הרבה כוח פוליטי וכלכלי. הם יכולים לפסול חוקים, שרים ופעולות כלכליות. ככל שהתפקידים האלה יהיו מוחזקות בידי קבוצה מצומצמת של אנשים, ככה גם המרחב הכלכלי יצטמצם.

ישראל החלה לפסוע לעבר עריצות וחדלון כלכלי. הצעדים הראשונים כבר נעשו.

הרעיון לאפשר חסימת אנשים מלהיכנס לכנסת ולמערכת המשפט, החלה בכך שהתפיסות הפילוסופיות שרווחו בציבור הייתה שלקיחת החרות הפוליטית מאנשים זה בסדר כל עוד זה מאפשר לעשות את הדבר "הנכון"7.

זה המשך ישיר של החשיבה ששלילת החרות הכלכלית של האזרחים היא בסדר כל עוד זה מאפשר לעשות את הדבר "הנכון". זה בסדר לחסום יבוא, כל עוד זה עוזר לחקלאים "הציונים". זה בסדר לקחת מעובדים שליש מהמשכורת כל עוד זה עוזר "לחלשים"8. זה בסדר למנוע מאדם להבחר לבית משפט אם יש חשש שהוא יקדם אג'נדה "לא נכונה".

אם אנחנו רוצים למנוע את ההתדרדרות של מדינת ישראל אנחנו חייבים בראש ובראשונה לאמץ פילוסופיה ששמה את חרות הפרט במרכז. ברגע שרעיונות של חרות יתחילו לתפוס בקרב הציבור, רעיונות אנטי חירויותיו כמו אחוז החסימה, חסמי מגן ואליטה ששופטת הכל, יקבלו כתף קרה מהמצביעים. מדינת ישראל תתחיל להיפתח הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית. עם הפתיחות הכלכלית נוכל לאמץ טכנולוגיות ושיטות מסחר חדשות שיאפשרו לנו לשגשג עוד הרבה שנים.

הערות

  1. וממש טועים.
  2. וגם זו טעות.
  3. לכן כל כך הרבה דיו נשפך על הנושא הזה.
  4. בשיא הרצינות, אין סיכוי שהסבר
  5. בספר עצמו הדבר הזה נידון בהרחבה ויש הסברים בדיוק למה כל כך קשה לביית חיות והקושי בביות צמחים.
  6. לא מעט פעמים בהיסטוריה של העם היהודי יהודי עשיר אחד הצליח לדאוג לרווחתם הכלכלית של יתר בני עמו.
  7. כמובן שמה שנכון משתנה מאדם לאדם
  8. גם אם הם בחרו להיות חלשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *