תשובה ליהושוע דלוון

זה לא פוסט רגיל. הפוסט הזה בא לשתי שאלות ששאל אותי חבר הילדות שלי, יהושוע דלוון.

השאלה הראשונה: האם קן הנמלים קיים?
השאלה השנייה: מה רע בהשקעה ממשלתית?


לכאורה אלה שתי שאלות שלגמרי לא קשורות. אבל יהושוע הצליח להבין איך מדינות כלכלית קשורה בתפיסה לגבי המציאות. הדיון היה ארוך מאוד ומורכב. הפוסט הזה נכתב לאחר יומיים שאני מתחבט ביני ובין עצמי לגבי דברים שהייתי בטוח שהבנתי עד הסוף עד שיהושוע הצליח לייצר סדק עם שאלות טובות.

אלה התשובות שהצלחתי להגיע אליהם.

אפתח ואומר שאני מאוד נהנה מהשיחה הזו, היא מגרה את המחשבה שלי ואני חייב לציין שישנן כמה נקודות שלא היו ברורות לי דיי הצורך הלכו והתבהרו תוך כדי שאני מסדר את המחשבות שלי שוב ושוב מחדש, בעקבות הטיעונים שלך.

כשאני אומר שניתן להבין כלב באמצעות הטבלה המחזורית זה דיי ברור שאני לא מתכוון שהמשקל הסגולי (או איך שיקראו לזה) של החלקיקים מסביר לנו מדוע כלבים אוהבים בני אדם או אפילו מה זה "כלב".

הכוונה היא שההבנה של הפעולות, התגובות והכוחות בין האלמנטים השונים מאפשר לנו להבין את כל היקום. לא בקפיצה יחידה. ההסבר שמגנט מושך ברזל עדיין לא יסביר לך מדוע כלבים אוהבים בני אדם. אנחנו צריכים לעבור דרך כימיה ביולגית, ביולגיה וככה עד הסוף. 

בכל שלב אנחנו נתקלים באינסוף פעולות, קשרים וכוחות. כדי להתמודד עם הכמות האדירה הזו, היות ואין לנו תודעה אינסופית, אנחנו מייצרים מושגים שיכילו אותם. המושג מאפשר לנו להתמודד עם האינסוף בכך שהוא מאפשר לנו לשמוט כמויות (אני יכול להרחיב על זה, אם תרצה). בעצם הדרך היחידה שלנו לחשוב הוא באמצעות מושגים. כל מושג שאיננו בסיסי מורכב ממושגים אחרים, כך שנוצרת היררכיה של מושגים. כל מושג שנמצא יותר גבוה בהיררכיה קשור ותלוי במושגים שמתחתיו ובוודאי שלא יכול לסתור אותם.

לקחת מושג ולהשתמש בו עצמאית למושג שעליו הוא מושתת נקרא "גניבת מושג". הטעות הזו יוצרת הרבה בעיות בחשיבה. כשהיא נעשית במזיד כדי להוליך בני אדם שולל זה פשוט פשע.

אז כשאנחנו נתקלים במושג "כלב" בשביל להבין אותו עד הסוף אנחנו צריכים להשתמש במושגים שעליו הוא מושתת. מבלי לנתח בדיוק מאלו מושגים המושג כלב מורכב ברור שיש שם מושגים מתוך ביולוגיה (משפחת הכלביים), היסטוריה אנושית (חברו הטוב ביותר של האדם) ואולי אפילו ביולוגיה התנהגותית. המושגים האלו הם מה שמאפשרים למוח הסופי שלנו להכיל את כל הכוחות וההשפעות, הן בהווה והן בעבר, שיצרו ומהווים את הכלב.

אבל בסופו של דבר מה *שקיים* זה היחידיות הקטנות ביותר שממנו מורכב היקום. הפריטים.

האם ישנו בן אדם שמסוגל ללכת צעד אחר צעד ולהגיע מהמאפיינים של החומר ולהראות איך מזה נתן להבין את הכלב? כנראה שאין בקרבנו אדם עם מוח מספיק חזק בשביל זה. אבל ככל שהאדם יותר חכם כך הוא מצליח להבין יותר שלבים. אולי אחד מהדברים העצובים שקראו לאנושות זה שבני אדם הפסיקו להסתכל על עולם המושגים שלהם בתור בניין, או ליתר דיוק בתור ספירלה שהולכת ומסתעפת והתמקדו יותר מדי במשפחת מושגים יחידה.

אז נראה לי שהדרך לסכם את מה שאני אומר עד עכשיו היא: אתה לגמרי צודק בכך שעולם הידע הוא אינסופי, אנחנו מתמודדים עם זה באמצעות מושגים.

פיזיקה, כימיה, כימיה אורגנית, ביולוגיה, היסטוריה הם כולם מושגים שעוזרים לנו להתמודד עם כמות האדירה של הידע שנדרש בכדי להבין את היקום. אבל הם לא מושגים מרחפים באוויר. הם מושגים שבנויים אחד על השני. זה יהיה לא נכון ללמד היסטוריה מבלי להדגיש שבני אדם הם חיות ביולוגיות ולהראות איך הביולוגיה שלנו קשורה להחלטות שלנו (שיוצרות את ההיסטוריה האנושית). הביולוגיה מבוססת על הכימיה וצומחת ממנה. וכך יורדים בספירלת הידע עד שמגיעים ליקום עצמו. אולי היקום הוא אוסף של חלקיקים. אולי הוא מיתר אחד ארוך שרוטט באזורים שונים בתדרים שונים. אבל זה בסופו של הדבר מה שקיים. היקום. הפרט. כל השאר זה מושגים שאנחנו יצרנו.

האם זה בכלל משנה? אם הדרך היחידה להבין את המושג "נמלה" זה באמצעות ההבנה שהיא חלק מהקן, האם זה לא אומר שהקן קיים בדיוק באותה המידה שהנמלה קיימת?

כל ידע באשר הוא, הוא ידע על היקום. הוא מסביר משהו על המציאות. הבעיה היא שהדמיון שלנו נוטה לרוץ קדימה, להתנתק מהמציאות ולייצר דברים שלא קיימים. כדי להימנע מזה אנחנו חייבים להיות זהירים מאוד בבניית המושגים הבסיסיים שלנו. לזכור תמיד מאיפה יצאנו ולדחות כל סתירה. אם אנחנו מקבלים סתירה במושגים שלנו אנחנו או להבין מדוע המידע החדש לא נכון, או לבדוק מחדש את הנחות המוצא שלנו ולבער את הסתירה. אחרת נמצא את עצמנו בעולם הדמיון.

זה בדיוק מה שעשה גלליאו לאחר שהוא ראה בטלסקופ את את הפזות של ונוס. למרות האמונות הדתיות החזקות של האיש הוא הבין שלא יכול להתקיים סתירה. או שמה שהוא ראה היה שגוי או שהרעיונות הישנים של הדת על קיבעון כדור הארץ מוטעות. הוא הבין שהדרך היחידה לקבל ידע זה באמצעות החושים ולכן הוא קיבל את הידע החדש ודחה את הישן.

אולי לכן הכנסיה התנגדה כל כך לרעיון שכדור הארץ סובב סביב השמש. לא בגלל הרעיון עצמו, אלא בגלל הדרך שבה אנשים השתכנעו שהרעיון נכון. אם החושים והלוגיקה יכולים להפריך את רעיונות ההתגלות, זה עלול להסתיים בביטול הדת.

קבלת סתירות, או חוסר המודעות לסתירה, בין מושגים זו הסיבה שהיום רוב הפילוסופים זנחו את האובייקטיביים. דקרט החל בזה בכך שהוא תלה את הקיום בחשיבה "אני חושב משמעו אני קיים". הוא פספס את הנקודה העדינה שכל חשיבה שלו נעוצה במשהו שהוא חש בעבר או בהווה. שהמציאות קיימת בלי קשר לכל חשיבה אנושית. מכאן זה המשיך להתדרדר עד לדחייה מוחלטת של קיום אובייקטיבי. ברגע שהמציאות היא לא אובייקטיבית אין בכלל מה לדבר על ידע אובייקטיבי.

מה שאני מנסה לעשות זה להחזיר את האנשים לקבל שהמציאות היא אובייקטיבית ולכן גם הידע שלנו צריך להיות אובייקטיבי.

בחזרה לקן הנמלים. המושג "קן" מושתת על המושג "נמלה". רק אחרי שאנחנו מבינים את הנמלה אנחנו מתחילים לחקור את הקשרים בין הנמלים ומגלים שהנמלה חיה בתוך מערכת חברתית מאוד מעניינת, הקן. הנמלה זה הרעיון שהבסיסי שעליו מושתת הקן. בלי הנמלה אין לקן קיום. אפשר לומר שמבחינה אפיסטמולוגית לנמלה יש עליונות על הקן.

כך גם בחברה של בני אדם. המושג "חברה" מושתת על המושג "אדם". לאדם יש עליונות אפיסטמולוגית על החברה. זו נקודה חשובה כשאנחנו מבינים שהמוסר הוא בעצם יישום של הידע למען טובת האדם.

המוסר אינו מנותק מהידע שלנו, בדיוק כמו שהידע שלנו לא מנותק מהמציאות. לא ניתן לדבר על "טוב" ועל "רע" מבלי קודם להבין איך ניתן להבחין ביניהם ואיך לזהות אותם. התפיסות שלנו לגבי המציאות ולגבי הידע האנושי הם אלה שמעצבים את תפיסת המוסר שלנו. לכן חשוב מאוד לבנות אפיסטמולוגיה ומטפיזיקה טובים לפני שניגשים לשאלה של טוב ורע.

המוסר זה איך האדם צריך לנהוג בכדי להצליח לחיות את החיים שלו במלואם, כאדם. האלמנטים החברתיים הם חלק מזה, אבל ברגע שמישהו מתחיל לדבר על טובת "החברה" במנותק מטובת "הפרט" הוא בעצם מבצע גניבת מושגים. מאחר שהמושג חברה נוצר באמצעות הבנת הפרט, לא יתכן שמשהו יהיה טוב לחברה מבלי שהוא יועיל לכל הפרטים שבה.

מאחר שאף אחד לא יכול לדעת מה טוב לכל בני אדם, הדבר היחיד שטוב לחברה יהיה לאפשר לבני אדם לפעול בהתאם להבנה שלהם לגבי מה שטוב להם.

לצערי הרב לא היה אף מדינה שהגיעה לחרות הפרט בצורה מלאה. גם לא הייתה אף מדינה שהגיע לקולקטיביזם מלא. אבל היו לנו הרבה מדינות על כל מיני נקודות בסקלה. אנחנו גם ראינו איך מדינות משתנות כשהם זזות על הסקלה הזו. ככל שמדינה מאפשר יותר חרות לפרט, כך הפריטים שבה חיים בצורה יותר טובה. ככל שהמדינה יותר קולקטיביסטית… סין, ברה"מ, וונצואלה שאני אמשיך?

השקעה ממשלתית היא לקיחה של חרות הפרט. בתור התחלה הממשלה לוקחת מהאזרחים כסף ובכך מונעת מהם להשתמש בכסף שלהם כמו שהם רוצים. אבל זה עוד הנזק הקטן. הנזק הבאמת גדול זה שהיא לרוב משקיעה אותו בצורה לא מיטבית. כשהיא משקיעה אותו בתחום טוב אז אף אחד אחר לא רוצה להכנס לתחום והורגת את התחרות בשוק.

אני דווקא מסוגל דמיין איך הייתה נראית ההיסטוריה האנושית ללא השקעה ממשלתית. היינו היום בהרבה יותר עשירים ובריאים.

כן אני יודע. הממשלה השקיעה בעשרות דברים שעזרו לאנושות. אבל אתה לא מתייחס למה שלא ניתן לראות. את כל ההמצאות שהיו יכולים להמציא אם הממשלה הייתה מוציאה את עצמה מהשוק. אין המצאה שהשוק הפרטי לא יכול להמציא ללא התערבות ממשלתית. אבל כשהממשלה מתערבת הרבה אנשים פרטיים לא יכולים לפעול.

ברגע שאנחנו לומדים על איך שווקים פועלים, על התפקיד של היזם בחברה אנחנו מגיעים למסקנה שהממשלה לא יכולה להיות יזמית. לממשלה, בגלל התכונות מיוחדות שלה, תמיד תביא ביצועים פחות טובים מאשר יזמים. לכן אנחנו חייבים לתת את התפקיד הזה לאנשים פרטים ולסרב לכל התערבות ממשלתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *