המשיכה של הסוציאליזם

הרבה אנשים טובים, עם הגיון בריא, נמשכים לסוציאליזם. על פניו זה נראה מאוד מוזר. לא רק שסוציאליזם נכשל, הוא נכשל בצורה מחפירה. בכל1 מקום שסוציאליזם נוסה לא רק שהוא לא שיפר את מצב החיים של האזרחים, הוא דרדר אותם בצורה מאוד ברורה. משטרים רודניים עלו לשלטון שרצחו חלקים גדולים מהאזרחים שלהם. רעב השתולל ותוחלת החיים צנחה2.

מצד שני קפיטליזם, שוק חופשי וחרות הפרט הביאו את העולם לצמחיה כלכלית שהאנושות לא ידעה מעולם. רמת החיים השתפרה, תוחלת החיים עלתה, אנשים הצליחו לצאת ממעגלי העוני בהיקפים חסרי תקדים3.

רוב תומכי הסוציאליזם מודעים לעובדות הללו. אז מדוע שאנשים חכמים, עם אהבת אדם אמתית ידחו את השיטה הקפיטליסטית שעזרה לכל כך הרבה אנשים ויאמצו את השיטה הסוציאליסטית שרצחה כל כך הרבה?

רשת בטחון בסיסית

הרבה אנשים מרגישים שהחברה חייבת לוודא שלכל אדם תהיה איזו רמה מסוימת של יכולת לחיות בכבוד. אלקסנדרה אוקאזיו קורטז ניסחה את ה זה: מהו סוציאליזם? סוציאליזם זו הבטחה לרמה בסיסית של כבוד4.

פרופסור מייקל הארינגטון, אחד מהוגי הדעות המובילים של הסוציאליזם בארה"ב, הביע רעיון דומה.

הצרכים הבסיסים של החיים, כגון אוכל, מחסה, חינוך ורפואה, כולם נמצאים ברעיון האוטופי שלי. לא אכפת לי אם הם [אלה שמקבלים את האמור לעיל] הם עצלנים, זנותיים, חסרי כבוד או פשוט אנשים רקובים. אף אחד לא צריך להיות רעב או קר, מרושע או לא.

גם ליברלים קלסיים נוטים לחשוב ככה5. בנימין זאב ז'בוטינסקי הכריז על תוכנית חמשת המ"מים. מורה, מלבוש, מרפא, מעון ומזון. חמש דברים בסיסים שהחברה (באמצעות המדינה) חייבת לספק לכל אחד6.

ההפרכה

הדרישה להבטיח רמה בסיסית של הכנסה מתעלמת מכך שאף אדם לא יכול להבטיח את העתיד. אף אחד לא יכול לדעת מה ילד יום. הדרך היחידה להבטיח הכנסה זה להבטיח לקחת ממישהו אחד ולהעביר את זה למישהו שני. לכן צריך לקרוא לילד בשמו. כשהשמאל דורש הבטחה הוא בעצם דורש שיעבוד. הוא דורש שאדם א' ישתעבד לרצונות של אדם ב'. אבל האמת היא שגם כשאנחנו משעבדים אנשים, אנחנו לא יכולים להבטיח דבר מלבד שיעבוד. מאחר ששום דבר לא מבטיח שיהיה מה לקחת מאנשים7.

השעבוד הזה של אדם אחד לשני, כמו כל שעבוד, הוא לא מוסרי. לכן גם ההבטחה על חשבון אותו אדם, אינה מוסרית.

גם כשלאדם הראשון יש הרבה מאוד ולשני אין כלום, זה לא משנה את העובדה שהשמאל דורש לשעבד את העשיר לעני. לקיחת החיים והזמן של אדם אחד, גם אם זה עבור מטרה שבעיני מישהו נראית כצודקת, אינה מוסרית.

הדרישה לשעבד בני אדם גם עבור נוכלים ועצלנים, אנשים שיכלו להתקדם בכוחות עצמם ובחרו שלא לעשות את זה, היא סוג של רשע ברמה אחרת לגמרי. זה מזעזע לחשוב שמישהו אכן תומך בדבר כזה.

הניסיון לתאר את הגזל כדבר "פעוט" מאחר שנגזל רק מעט מאדם שיש לו הרבה, מהר מאוד מתברר כתיאור שקרי. לרוב מערכות רווחה הם יקרות מאוד. הנטל נופל לא רק על העשירים אלא גם על מעמד הביניים. "הצרכים" שמערכת הרווחה מספקת הולכים וגדלים. כמו שציין אדם חכם

המותרות של היום הם הצרכים של המחר.

דבר זה יוצר מעגל בלתי פוסק של שעבוד. "הצרכים" של החלשים הולכים וגדלים כך שמשעבדים יותר אנשים לצרכים שלהם. בעוד האנשים הללו משועבדים לאחרים הם לא יכולים לפתח את עצמם. כך הם בעצמם נופלים לרמה של החלשים…

שוק חופשי, חברה שבה הזכויות של כל אדם נשמרות, תפתור את כל זה. שוק חופשי מאפשר לחלקים גדולים באוכלוסיה להתקדם ולהתפתח, כך שהעניים הם רק שכבה קטנה. שכבה שתרומות מרצון8 תוכל לסייע לה מספיק.

ברגע שהתרומות יגיעו מאדם פרטי ועל פי שיקול דעתו של האדם הפרטי, נוכלים ועצלנים לא יקבלו תרומות. ככה יהיה תמריץ גדול לנוכלים ולעצלנים לשפר את דרכם.

השחיתות של המערכת הפוליטית – כלכלית

הרבה אנשי שמאל מצביעים על השחיתות לכאורה של הקפיטליזם בתור סיבה שחייבים לשנות את השיטה. אחת הדוגמאות שהם מביאים זה הסיפור על אלי ויזל, מנכ"ל פוקס. אלי ויזל פנה לממשלת ישראל בעת משבר הקורונה וביקש מהממשלה עזרה בשביל להחזיר את העובדים לעבודה. הוא קיבל אישור למענק מאוד גדול. שבועיים אחר כך הוא שלשל לכיסו מיליונים בתור דיבידנדים9.

קפיטליזם חזירי במיטיבו.

כאלה סיפורים יש לרוב והם מהווים סיבה לשנאה שהציבור רוכש לשיטה בכלל ולקפיטליזם בפרט.

ההפרכה

אם ניקח את המקרה של אלי ויזל כדוגמה השאלה הראשונה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: האם הממשלה התנהגה בצורה קפיטליסטית או בצורה סוציאליסטית כשהיא סייעה לרשת פוקס?

העברת כסף מידיים פרטיות (כספי המסים) לידיים אחרות בשביל טובת הציבור היא סממן מובהק של סוציאליזם, לא של קפיטליזם. במדינה קפיטליסטית אלי ויזל לא היה מקבל שום סיוע. ממשלה שלוקחת את הכסף שלנו ומעבירה אותו למקום שהיא חושבת ששם הוא יעשה יותר טוב, בניגוד לדעה שלנו10, היא ממשלה שפועלת בצורה סוציאליסטית. העובדה שהכסף הועבר לידיים פרטיות לא משנה את זה.

האנשים שציינו שהעברת הכסף לאלי ויזל היא שחיתות, צדקו. אבל הם האשימו את הגורם הלא נכון. הם היו צריכים לקרוא לילד בשמו. למחות נגד עוד שחיתות של השיטה הסוציאליסטית.

רוב השחיתויות והבעיות שאנשים מוצאים בשיטה הנהוגה כיום לא היו קיימים אם הממשלה לא הייתה מתערבת בכלכלה. הם נוצרים בגלל שהממשלות מתערבות בכלכלה. או במילים אחרות בגלל שבחלק מהדברים הממשלות שלנו פועלות בשיטה סוציאליסטית11.

זה הסוציאליזם החזירי שאנשים שונאים. רק שבטעות הם חושבים שזה איכשהו קשור לקפיטליזם.

הסיבה לטעות היא שלרוב אלה שטוענים שהם קפיטליסטים מקדמים רעיונות סוציאליסטים. הרבה נבחרי ציבור מדברים על שוק חופשי במהלך הבחירות ואולי אפילו משחררים פינה כזו או אחרת של השוק, אבל בפועל ממשיכים עם מדיניות השמאל הכללי. זה יוצר תחושה אצל הציבור כאלו שהשוק חופשי. אבל רוב השוק נשאר סוציאליסטי12. התערבות הממשל בכלכלה יוצרת כר נרחב של שחיתויות13. אבל מאחר שבעיני הציבור השוק הוא "חופשי", כל שחיתות שמתגלה מיוחסת על ידי הציבור לשיטה שהם חושבים שהם חיים תחתיה, לשוק החופשי.

דוגמה נפלאה לנקודה הזו זה שוק הבריאות האמריקאי. שוק עם רגולציה חונקת. על כל דולר שמושקע בשוק הבריאות בארה"ב, שישים סנט מגיעים מהמדינה. אבל בגלל החלק הזעום שהוא אכן חופשי אנשים חושבים ששוק הבריאות האמריקאי הוא שוק חופשי. את כל הדברים הרעים במערכת הבריאות של ארה"ב, הם מיחסים לקפיטליזם.

אנחנו חייבים לעשות הפרדה ברורה בין שוק חופשי לבין מה שיש היום. להראות איך ההתערבות הממשלתית היא זו שמאפשרת את רוב, אם לא את כל, השחיתויות שמתגלים. ההפרדה הזו מתחיל בהסבר על הפילוסופיה שרעיון השוק החופשי מתבסס עליו.

הציבור מטומטם חייבים להגן עליו

ברוב העולם המערבי יש בעיית חינך קשה. שבוגרי תיכון יוצאים לעולם הרחב עם הבנה מאוד בסיסית בפוליטיקה, כלכלה, מערכות משפט ופילוסופיה כללית. אם הם בכלל יוצאים עם הבנה בתחומים הללו. כשהם מקבלים החלטות זה לא נעשה מתוך ידיעה, זה נעשה מתוך בורות. ההנחות שלהם שגויות והחשיבה שלהם מתמקדת בעולם מאוד צר של מושגים.

את התוצאה של ההבנה הלקויה של בני אדם לגבי החיים ניתן לראות בהרבה תחומים.

יש אנשים שמתנגדים לחיסונים, למרות כל ההוכחות שחיסונים לא מזיקים בכלל. יש אנשים שחושבים שכדור הארץ שטוח. יש אנשים שחושבים שמששפחת המלוכה הבריטית הם חייזרים הנראים כלטאות ורק עוטים מסכות כדי שלא יעלו עליהם.

בעיית הבורות אינה בעיה רק של האדם הבור. היא גם בעיה של האדם החכם. גם האדם החכם ביותר עלול ליפול למניפולציות, שיטות שיווק מתוחכמות ורמאויות. המוח שלנו בנוי בצורה כזו שקל לעבוד עליו. לא מעט מחקרים הראו בדיוק עד כמה המוח והחשיבה שלנו פגיעים ועד כמה אנשים בוחרים בצורה אמוציונליות ולא בצורה רציונלית.

אנשים נמשכים לסוציאליזם כי הם חושבים שהשיטה הזו קבלת ההחלטות תשאר בידי אנשים חכמים, משכילים שמבינים בתחום שעליהם הם ממונים. בכך הם יגנו על האנשים שמבינים פחות מהם.

ההפרכה

מה שמעניין בטענה הזו שלרוב אלו שטוענים אותה לא מבקשים לקחת מהם את הזכות לבחור. הם חושבים שהם מספיק חכמים כדי לקבל החלטות14. אבל האחר, הזר, ממנו הם רוצים לשלול את הזכות לבחור.

ברור שהטענה הזו נודפת צביעות ויהירות.

גם אלה שאומרים שהם בעצמם לא רוצים לקבל את ההחלטות, הם עדיין חושבים שהם יודעים מה הכיוון שמקבל ההחלטות צריך לקבל. הם בטוחים שאם מקבל ההחלטות יאמר שעל כל אדם להחליט לבדו, הוא טועה. בכך הם לא רק צבועים ויהירים, הם גם צדקנים.

בכל זאת צריך להתייחס לטענה לגופה. הטענה הזו מתבססת על מחקרים מדעיים ולכן הדרך היחידה להפריך אותה זה להתייחס למחקרים מדעיים. אז הבה נראה מה המחקרים אומרים על הקורלציה בין חרות לבין שגשוג.

ראו זה פלא, בכל מקום שניתן לאנשים חרות החיים של בני האדם השתפרו. ניתן לראות את זה כאן, כאן וגם כאן.

מה שברור זה שלמרות כל החסרונות של החשיבה האנושית, בסופו של דבר הדרך הטובה ביותר לשפר את חיי האדם זה לתת לו לחשוב ולפעול על פי החשיבה שלו. יכול הלמידה האנושית, בסופו של דבר, מכסה על כל הפגמים שלה.

הסיבה לכך שבסופו של דבר רק אנחנו מבינים מה טוב בעבורנו. רק אנחנו יודעים מהו סולם הערכים שלנו. כל אדם אחר, גם אם כוונותיו יהיו ממש טובות, יבחר בשבילנו בחירה שאינה אופטימלית. כשבוחרים עבור כולם בחירה שאינה אופטימלית, סך הערכים בחברה יורד. בכך גם העושר יורד.

הדרך היחידה להגדיל את העושר בחברה היא לתת לכל אדם לבחור מה שאופטימלי בשבילו. גם הוא יטעה, הוא יטעה פחות מאשר אם מישהו אחר יקבל את ההחלטה בשבילו.

אנשים ינצלו את החרות לעשות רע

יש לא מעט אנשים שהם פשוט רעים. מנכ"לים של חברות שהורו לשפוך רעלים לנהרות והרעילו את החיים לצד הנהרות. מפעלים שחייבו את העובדים שלהם להתעסק עם חומרים מסרטנים ללא מיגון. שלא נדבר על חברות ששכרו יחידות קומנדו והשתלטו על מחזות שלמים בשביל אוצרות הטבע שלהם.

כשאנשים רואים את הדברים הללו הם נרתעים מרעיון החרות. הם משוכנעים שאם ניתן לאנשים יותר חרות בהכרח אנשים רעים יוכלו לפעול ביתר חופשיות וללא מעצורים. צריך שליטה מרכזית שתמנע מהאנשים הרעים מלפעול ברשעות. ככל שהשליטה המרכזית הזאת יותר רחבה, כך היא יכולה למנוע יותר דברים רעים.

ההפרכה

הפגיעות הכי חמורות כנגד אנשים נעשו דווקא במשטרים ללא חרות. החל בעשרות המיליונים שלנין וסטאלין רצחו עד למיליונים שסין שוללת מהם את חרותם ממש בעת כתיבת שורות אלו. דווקא במשטרים עם חרות אישית אנשים יכולים להקים קול צעקה ולפעול כנגד אלו שפוגעים בהם.

בסין אם הממשל רוצה לפנות עיר שלמה, הממשלה נותנת צו והעיר זזה. רצונות התושבים וטובתם האישית לא משנים. ברוסיה אם הממשל רצה להקים כור גרעיני על יד עיר, אף אחד לא יכל להתנגד.

דווקא במדינות שיש חרות אישית אנו רואים שהשמירה על זכויות הפרט והאדם אפשרית. חברות מוצאים את עצמם נאלצים לשלם על נזקים שהם עשו, גם אם זה לוקח זמן15. אפילו החברות הגדולות מפחדות מהחוק ודואגות לפעול לטובת האזרח16.

חרות מגלמת בתוכה שמירה על זכויות של האזרח. בשביל שיהיה חרות חייבים למנוע מפושעים לשלול את החרות הזו. לכן מדינות שמכבדות את חרות הפרט מקימים מערכת משפט ומשטרה שמגנים יותר ויותר על זכויות הפרט17.

שמירה עקרונית על החרות, לצד מערכת חוק, היא הדרך היחידה להבטיח שאנשים רעים לא יפגעו באנשים אחרים.

רגשות אשם על ההצלחה

החיים שלנו במדינות עולם ראשון הוא לאין ערוך יותר טובים מהחיים של בני אדם עולם שלישי. אבל רוב העושר שאנשי העולם הראשון נהנים ממנו, הם לא יצרו. העולם הראשון נולד לתוך העושר הזה. ההורים שלנו הם האם שייבשו את הביצות. הם אלו שפיתחו את הטכנולוגיה שמשמשת אותנו היום. אלו הדורות הקודמים שהקימו את המוסדות שהחברה שלנו מושתת עליהם. אנחנו נהנים מהעבודה של אחרים. אבל בעוד חלק מהאנושות נהנה מעמלם של אחרים, חלקים נרחבים מהאנושות לא זוכים לחיות באותה רמת עושר.

הרבה אנשים חיים בעוני, רעב ובמחסור. זה לא שהם עבדו פחות, לרוב הם עובדים יותר קשה מאלה שכן נהנים מהעושר. זה לא שהם פחות חכמים, בדברים מסוימים יש להם יתרון על אלה שכן נהנים מהעושר.

לכאורה נוצר פה אי צדק מזעזע. יש קבוצה של אנשים שנהנים מעושר בעוד קבוצה אחרת לא. כשאין שום סיבה אובייקטיבית לחלוקה הזו. המזל גרידא הוא זה שקבע מי יחיה בנוחות ומי יסבול.

אצל הרבה אנשים הרעיון הזה יוצר תחושת של אשמה. שהם כאלו לקחו משהו שאינו שייך להם ולא השאירו כלום לשאר. מתוך רגשות אשמה אנשים דוחפים לחלק את העושר שהם ואחרים ירשו. לתת גם לאלו שלא שפר חלקם להיוולד לאדם הנכון במקום הנכון. אם אף אחד חי לא יצר את העושר, שכולם ייהנו ממנו במידה שווה.

ההפרכה

קשה מאוד להתווכח עם רגש. אם מישהו מרגיש שמשהו לא מגיע לו, קשה לשנות את זה. הדרך היחידה להסביר את המצב הוא להסביר את רעיון זכות ההורשה18.

מישהו בסופו של דבר יצר את העושר שאנו חיים עליו. העושר הזה היה שייך לו. הוא בחר להעביר אותו, אם במתנה או בתמורה למשהו אחר, למישהו אחר. לכן בני האדם שקיבלו את העושר מאלה שיצרו אותו (אנשי העולם הראשון) מחזיקים בעושר הזה בזכות.

כאן חשוב להיזכר באחת מעמודי היסוד של חברה עשירה. שמירה על זכויות בכלל ועל זכות הקניין בפרט. אחת הסיבות שחברות מסוימות עשירות יותר מאחרות זה בגלל שהם שמרו על זכות הקניין. לכן אם אנו רוצים לשמר את העושר ולא להשמיד אותו, אנחנו חייבים להמשיך לשמור על זכות הקניין ולא לשלול מאנשים את הרכוש שהם מחזיקים בו ביושר.

רגשות האשם נובעים19 מכך שאנשים לא מבינים את מושג "זכות הקניין" לאושרו. לכן הם לא מבינים את הנזק שנעשה כאשר רומסים את זכות הקניין.

אני מציע לקרוא את הפוסט שתרגמתי על מקור הזכויות כדי להבין מדוע זכות הקניין כל כך חיוני וצודק.

ברגע שאנשים יבינו את מושג הזכויות, מאיפה מגיעים ומדוע הם חשובים, הם יבינו יותר טוב את "זכות הקניין". בכך רגשות האשמה שלהם יתפוגגו. אבל גם אם לא, הם יבינו שלחלק רכוש של אנשים אחרים זה דבר מוטעה ויפסיקו לקדם סוציאליזם.

תודות

הפוסט הזה מבוסס על הרצאה של פרופסור סטפן היקס. הצפייה בהרצאה הזו, ובהרצאות אחרות שלו, מומלצת בחום.

הערות

  1. כן, בכל מקום. ואל תבלבלו לי את השכל עם מדינות בעלי חרות כלכלית שגבוהה מישראל כמו המדינות הסקנדינביות.
  2. אני גם לא רוצה לשמוע את הטיעון הכל כך חלול "זה לא היה סוציאליזם אמיתי". אם המטרה הייתה "טובת העם/לאום" והשיטה הייתה העברת רכוש משליטה פרטית לשליטה ריכוזית/של המדינה, זה סוציאליזם על פי ההגדרה של סוציאליזם.
  3. כמו כן, ככל שהמדינה יותר קפיטליסטית (שומרת על זכות הקניין) ליותר זמן, כך היא יותר עשירה.
  4. כמובן שזה לא סוציאליזם. זה רק עוד אחת מההבטחות של הסוציאליזם שהוא מעולם לא הצליח לממש.
  5. הרבה ליברלים קלסיים עושים הנחות למספר נקודות של הסוציאליסטים. לרוב זה נובע מקבלת המוסר האלטרואיסטי. זה אחד הדברים שנותן לסוציאליסטים כוח. דחייה של המוסר האלטרואיסטי וקבלת המוסר האנוכי – רציונלי עוזר לדחות כליל את הרעיונות הסוציאליסטים.
  6. אם כי יש לא מעט אנשים שחושבים שזה לא נכון לפרש את דברי ז'בוטינסקי כקריאה להקמת מדינת רווחה. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר הבא על הנושא
  7. כמו שמרגרט ת'אצ'ר אמרה פעם: הבעיה עם סוציאליזם היא שבסופו של דבר נגמרים האנשים העשירים שניתן לקחת מהם.
  8. ההיסטוריה מוכיחה שיש הרבה שמוכנים לעזור לאחרים מתוך רצון חופשי.
  9. אני רק רוצה לציין למען ההגינות שהדיבידנדים האלה היו על תקופה אחרת. לא שאני מצדיק את הפעולות של אלי ויזל. הוא היה צריך לגלות אחריות אישית ובמקום לקחת דיבידנדים, להשקיע את זה בחזרה בחברה. מקהלת השמאל שזעמה על הפעולה של אלי ויזל מהווה דרישת אחריות אישית מצד עשירים אבל אפס אחריות אישית מצד עניים. זה עוד נדבך של צביעות שמגיע מצד השמאלי של המפה.
  10. אם היינו רוצים בזה הממשלה לא הייתה צריכה לעשות את זה במקומנו.
  11. מה שנקרא כלכלה מעורבת
  12. זה המצב בישראל.
  13. החל מחוזים תפורים כלה בשוחד מחוקקים להעביר חוקים שמיטיבים עם קבוצות לחץ כאלה או אחרות.
  14. לפחות ברוב הנושאים.
  15. לפעמים לוקח זמן להוכיח שמשהו הוא אכן פגיעה או שהפגיעה קשור למעשה שנעשה.
  16. את הפחד של החברות הגדולות מהחוק ניתן לראות מהתגובה של מנכ"ל פייסבוק, אחד החברות הגדולות בשוק, לזימון של הממשל להעיד בפניהם.
  17. אם כי בהרבה מהמקרים המערכות לא היו מושמלמות כשהם הוקמו ועדיין יש בהם הרבה חסרונות.
  18. על החשיבות של זכות ההורשה כתבתי כאן וכאן
  19. לדעתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *