להבין אנשים באמצעות פילוסופיה

אחד הדרכים שבהם מחשבה אובייקטביסטית עזרה לי היא היכולת להבין בני אדם בצורה יותר טובה. אובייקטביזם נתנה לי את הבנה מדוע בני אדם חושבים בצורה שונה ממני. אולם אפילו יותר חשוב מזה, היא עזרה לי לקבל את השוני הזה.

הכרתי במהלך חיי הרבה אנשים. אנשים טובים, חכמים, חלקם אפילו מבריקים. לרובם הייתה דעה מאוד שונה משלי במגוון נושאים. שוק חופשי לא עניין אותם, למרות שלי היה ברור ששוק חופשי הכרחי להתפתחות אנושית. חרות אישית הייתה פחות חשובה להם, למרות שלי היה ברור שהתערבות ממשלתית היא שורש כל החולות של החברה. אפילו בענייני בטחון היינו חלוקים. בעוד שלי היה ברור ששורש הסכסוך הערבי – יהודי נעוץ בחוסר מוכנות של הערבים לקבל ישות שאינה מוסלמית, הם התעקשו לחשוב שהוויכוח הוא על מטר פה מטר שם.

לאחר שנחשפתי לאובייקטביזם הצלחתי להבין מדוע הם חושבים שונה ממני. הצלחתי גם להכיל את השוני הזה ולקבל אותם בצורה יותר טובה. תרשו לי לחלוק עמכם את התובנה הזו.

בסופו של דבר השוני ביני (איש חרות הפרט והקניין) לבין חבריי (לרוב נוטים לצורה כזו או אחרת לסוציאזלים) היה תלוי בהבדל לתשובות שנתנו לשאלות שבהתחלה נראות לא קשורות לאף אחד מהוויכוחים שלנו.

הנה השאלות, התשובה שלי והתשובות שלהם.

שאלהאובייקטביזםסוציאליזםפוסט מודרניזם
העם העולם שאנו חווים בחושים קיים?כן. ישנה מציאות אחת, אותה כולנו חשיםכן.לא. אנחנו מייצרים את המציאות בתוך הראש שלנו.
האם התודעה שלנו היא פסיבית או אקטיבית?פסיבית. התודעה מודעת למציאות אך אינה משפיעה עליה.אקטיבית. החשיבה מייצרת מציאות.אקטיבית. התודעה היא זו שיוצרת את המציאות.
האם קבוצות קיימות?לא. קבוצה הוא מושג אפיסטמולוגי ולא קיימת במציאות.כן. הקבוצה היא מה שקיים, הפרט הוא רק בורג בתוך הקבוצה.כן. קבוצות הם מה שקיימות. כל פרט הוא בורג בתוך מגוון של קבוצות.
האם קיים רצון חופשי?כן. לכל אדם יש את היכולת לבחור האם להשתמש ביכולת החשיבה שלו או לא להשתמשלא. אדם חושב על פי השייכות שלו לקבוצה ואינו יכול לחשוב מעבר למה שהקבוצה שלו מכתיבה לו לחשוב.לא. בהתאם לשיוך הקבוצתי כך אדם חושב.

על פניו קשה לראות את הקשר בין התשובות לשאלות האלה לנושאים כמו שלום במזרח התיכון או איך צריך לנהל את הכלכלה. אבל אחד הדברים שאבוייקטביזם שמה עליהם דגש זה להראות את הקשר בין הנושאים השונים בפילוסופיה. השאלות האלו, שכולם שאלות במטפיזיקה, הם הבסיס לכל פילוסופיה.

פילוסופיה עוסקת בארבע נושאים עיקרים. קיום, ידע, ערכים, חברה.

הענף הראשון עוסק במה קיים. מהו דבר ממשי ומהו דמיון.

הענף השני עוסק באיך ניתן לדעת משהו. מה מבדיל ידע, אמונה וניחוש.

הענף השלישי עוסק באיך אדם צריך לחיות. מהם הערכים בערכים שאדם צריך לשאוף.

הענף הרביעי עוסק באיך חברה צריכה להתנהג. מהו תפקידם של בני אדם בחברה ואיך כדאי לנהל את החברה.

אבל אלה לא ענפים נפרדים, כמו שהרבה אנשים חושבים. לא רק שהם קשורים אחד בשני הם גם נבנים אחד על השני. התפיסה המטפיזית גוררת תפיסה אפיסטמולוגית. מאחר שמה שאנחנו יכולים לדעת קשור בקשר הדוק למה שקיים.

המוסר בתורו נקבע על פי איך אנחנו יכולים לדעת שמשהו נכון או מוטעה. כל אמירה של "זה טוב" גוררת את השאלה "איך אני יכול לדעת שזה אכן טוב".

פוליטיקה תלויה בתפיסה המוסרית של האדם והחברה. חברה צריכה לאפשר לאנשים לחיות בצורה מוסרית. לכן חברות עם תפיסות מוסר שונות יתארגנו בצורה שונה.

הענפים של הפילוסופיה אינם ענפים נפרדים. הם בעצם פירמידה שבה כל ענף מתבסס על ענף שקודם לו.

לכן יוצא שהתשובות לשאלות שהצגתי בהתחלה קובעות את גבולות הגזרה של החשיבה הפוליטית.

הקשר בין מטפיזיקה לפוליטיקה

בשביל להדגים את הנקודה הזו אראה איך סדרת התשובה של האובייקטביזם מוביל לקפיטליזם ואיך סדרת התשובות של הפוסט מודרניזם מוביל לסוציאליזם.

על פי התשובות של האובייקטביזם לשאלות שהצגתי ניתן לקבוע שרק היחיד מסוגל לחשוב. שהידע שהוא מקבל מהחושים הוא ידע אמתי על היקום ושלרצות שמשהו יהיה נכון לא יהפוך אותו לנכון.

או במילים אחרות ידע אפשרי וניתן להשיג אותו על ידי בחינה מדוקדקת של המציאות.

מצד שני על פי הפוסט מודרניזם ידע אמתי לא ניתן להשגה. זה הכל בראש שלנו. האמת שלי אינה בהכרח האמת שלך. בהתאם לשיוך הקבוצתי שלנו (מגדרי, אתני, דתי וכו) נגבש תפיסת עולם וזו תהיה המציאות שלנו.

או במילים אחרות אין ידע, יש רק רגשות סובייקטיביים.

מהבדלי התפיסות האלה נובע הבדלי המוסר של שתי התפיסות.

המוסר האובייקטביזי גורס שכל אדם צריך להשתמש בתבונה שלו כדי לשפר את חייו.

המוסר הפוסט מודרני אומר שבן אדם חייב לשים את רגשות הקבוצות בראש סדר העדיפות שלו.

הפוליטיקה הרצויה לכל שיטה תהיה שונה בהתאמה. האובייקטביסט ירצה חברה שמאפשרת לאדם לפעול בחופשיות, כל עוד הוא לא פוגע בזכויותיה של אחרים. קפיטליזם. הפוסט מודרניים ירצו חברה שבו אף אחד לא מרגיש שום לחץ. חלוקה של כסף בחינם, רשתות הגנה ממשלתיות רחבות וחוקים נוקשים שאוסרים על העלבת מגזרים מסוימים.

לימוד פילוסופיה, בפרט פילוסופיה אובייקטיבית, עזר לי להבין שהמחלוקת ביני ובין החברים שלי אינה על הדברים הגדולים, כלכלה, ממשל או אפילו מוסר. אלא היא על הדברים הממש בסיסיים. ענינו בצורה שונה על ארבעת השאלות ולכן הגענו למסקנות שונות.

זה עזר לי גם להבין את צורת החשיבה של החברים שלי וגם להבין שהם לא טיפשים והם כן מנסים להיות מוסריים. הם פשוט טעו בנקודה מאוד בסיסית, מאוד אבסטרקטית ולכן קשה להם לראות שהם טועים.

כאן מגיעה השאלה המעניינת, איך אני יודע שאני הוא זה שצודק והם אלה שטועים? הרי אלו נקודות כל כך אבסטרקטיות שקשה מאוד להוכיח אותם. יש כאלה שיטענו שאי אפשר להוכיח כי כל ניסיון להוכיח אותם ישען על ההנחה שהם נכונות…

התשובה לכך היא שבשביל להוכיח אותם צריך לעבוד הפוך. צריך להתחיל מהתוצאה הכי רחוקה של הפילוסופיה, הפוליטיקה, ולחזור אחורה. לראות איזו שיטה פוליטית מביאה את העושר, ההתפתחות והשגשוג הגדול ביותר. רמז, זה קפיטליזם. אחרי זה לשאול, מהיא מערכת המוסר שהפוליטיקה הטובה ביותר מבטא בצורה השלמה ביותר. רמז, קפיטליזם הוא הביטוי המושלם של אגואיזם רציונלי. מכאן צריך לשאול מהיא התפיסה האפיסטמולוגית שמאפשרת את המוסר הזה. רמז, בשביל אגואיזם רציונלי צריך לשים את הרציונליזם בקדמת הבמה. מכאן מקבלים את ההנחות המטפיזיות שמאפשרות האפיסטמולוגיה.

למרות שהפוליטיקה היא תוצר של יתר הענפים בפילוסופיה, הפוליטיקה היא זו שמאפשרת להמחיש את הנכונות שלהם.

מכאן נובע הקושי של הרבה אנשים להבין את הטעות שלהם. הם קיבלו תפיסות שגויות בצורה עקיפה, מבלי לדעת בכלל שהם קיבלו אותם. התפיסות האלה מכתיבים פוליטיקה מסוימת ולכן הם תומכים בה. המציאות אמנם מראה להם שהפוליטיקה שהם חושבים שהיא הנכונה פשוט לא עובדת, אבל קשה להם לקבל את זה. כל מה שהם יודעים, מוביל לפוליטיקה הזו.

צריך יושרה ורצון מאוד חזק להתחיל לפקפק בהנחות היסוד ועוד לעשות את כל הדרך עד לבסיס המטפיזי.

התוצאה של כל זה היא מאוד מעניינת. כשם שיש בחירה אחת ויחיה, הבחירה האם לרכז את החשיבה ולהתעמק במשהו או לתת למחשבה להתפזר ולא לחשוב, כך יש פעילות מוסרית יחידה. לחשוב. מי שחושב, מתעמק ומוציא סתירות מהמחשבה שלו הוא אדם מוסרי. ישנה רק פעילות לא מוסרית אחת. חוסר המוכנות להשקיע את המאמץ ולבער את הסתירות.

שפיטה מוסרית

ההבנה הזו עזרה לי לקבל את אלה שחולקים עליי בצורה יותר טובה. זה לא שהם מושחתים מהשורש. הם אנשים חושבים שמתעמקים ובאמת מנסים. הבעיה היא שהמשימה קשה מדי. לפקפק בכל הנחת יסוד, לדחות כל דבר שיש בו סתירה, זה דבר נורא קשה. צריך להיות סובלניים ולעזור להם.

כאן זה הזמן לציין שזה לא שאני חושב שאני איזה גאון מבריק שהצלחתי בכל זה יותר טוב מהם. הצורה שבה גדלתי, השאלות שניכרו בדרכי בתור ילד מתבגר, הובילו אותי מראש לתשובות הנכונות. מראש קיבלתי שיש לי רצון חופשי, שהמציאות החושית היא המציאות האמתית, שקבוצה זה רעיון ולא דבר שקיים במציאות. אפילו מראש הגעתי למסקנה שהמושג "טוב" קשור לאנוכיות. מראש נטיתי לכיוון של חרות ושוק חופשי.

כשפגשתי לראשונה בפילוסופיה האובייקטיבית ראיתי איך שההנחות שלי מקבלות שם הסברים והגדרות מדויקות ולכן התחברתי לזה כל כך מהר.

כל זה לא אומר שהרוע הוא דבר בנאלי או שלא ניתן להאשים אנשים ברוע שהם עושים. בהחלט ניתן וצריך לשפוט מוסרית כל אדם ואדם. אבל צריך להבדיל בין הפועל הפשוט שמעולם לא למד באוניברסיטה לבין האינטלקטואל שיש לו את כל הכלים והזמו לחשוב על מה נכון ומה לא. כמו כן צריך להבדיל בין האינטלקטואל, שלרוב מנותק מהתוצאות של החשיבה שלו, לבין קובע המדיניות שרואה במוחש מה המדינות שהוא קובע יוצרת.

סטאלין והיטלר, ראו במו עיניהם את הסבל שהם גרמו. הם שלחו במו ידיהם עשרות מיליונים למוות. הם לא יכולים לטעון שהם לא ראו עד כמה רעים התפיסות הפוליטיות שלהם. אין להם שום תרוץ לכך שהם לא שאלו את עצמם "אם זו התוצאה של הפילוסופיה שלנו, אולי שגינו בהנחות הבסיסיות שלנו?”.

אנשים שרואים את ההרסנות של המדיניות שלהם כי הם יוצרים אותה במו ידיהם וממשיכים במדיניות הזו מבלי לפקפק בהנחות היסוד שלהם, הם הרוע בהתגלמותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *