מניסטריון האמת

אדם אחד הלך יום אחד לחנות וראה מחזה מאוד מוזר. כל מקרר הבשרים היה ריק. לא היה שום שלט או הסבר, המקרר הארוך שהיה בדרך כלל עמוס בבשר, עופות ודגים היה מכובה וכל המדפים שלו היה ריקים. ביחד איתו עמדו עוד קונים נבוכים מנסים להבין מדוע אין את האוכל שהם רוצים והאם הם יצטרכו ללכת לחנות אחרת לעשות קניות.

ההשערה הכללית הייתה שכנראה המקרר התקלקל ולכן פיענו את כל הבשר.

אמנם במאה ה 21 זה מאוד נדיר לראות מדפים ריקים בחנויות. הקפיטליזם הביא אותנו לשגשוג כה גדול שהרעיון של "אין אוכל", דבר טבעי במאות הקודומת, נשמע הזוי. עדיין לא היה לי מה לספר אלולוא האדם הזה היה עושה מעשה שבעידן המדיות החברתיות נראה לנו כטבעי. הוא צילם את המדף הריק והעלה סרטון שלו לרשת החברתית.

אתם בטח עדיין לא מבינים על מה הסיפור. גם החבר שלנו לא כל כך הבין, אבל הפוסט הבנאלי שלו על מקרר ריק בעיירה מסויימת בארה"ב הפך לוויראלי. הפוסט שלו הוצף בתגובות זועמות מלאות בקריאות גנאי. מסתבר שמאחר שהוא העלה את הוידאו של המקרר הריק ללא הסברים אנשים הניחו שהוא מנסה לטעון שיש מחסור בבשר בארה"ב. הם האשימו אותו בדיסאינפורמציה.

וזה בעצם מהות הסיפור.

בארה"ב ממשל ביידן הקים משרד חדש/ישן. משרד שאמרו להגן על ארה"ב מדיסאינפורמציה שמתכוונת לפגוע בה. זה דבר חדש/ישן מאחר שאמנם בארה"ב מעולם לא הוקם משרד כזה, בכל זאת חרות הביטוי מעוגנת בתור זכות יסוד בחוקת ארה"ב, אבל משרדים כאלה קמו בכל משטר דיקטטורי / אוטוקרטי. כל משטר שרצה לנשל את האזרחים שלו מזכויות, ניסה לשלוט ביכולת שלהם להתנגד.

ברור שממשל ביידן טוען שמטרת המשרד הזה הוא למנוע התערבות בבחירות מגורמים עוינים או מניעת יצירת פניקת שווא בבחריות. מצד שני הסרטון התמים של מיועדנו קולע בול להגדרה הזו. הרבה אנשים ראו בסרטון שלו ניסיון לייצר דיסאונפרמציה ופאניקה מיותרת בציבור. כל מי שיכול לעשות אחד ועוד אחד ולקבל שתיים מבין שמינסטריון האמת של ביידן מוסמך לטפל במקרים כאלה.

חברנו לא נלקח לחקירה ולא נפתח נגדו תיק משטרתי. הפעם. ככל שהמסיטריון הזה יקבל יותר כוח, ככה הוא יפעיל אותו בצורה יותר שרירותית. בעתיד אנחנו בהחלט יכולים לצפות למעצרים ופתיחת תיקים כנגד אזרחים שהעלו או שיתפו פוסט שבעינם היה תמים לחלוטין. שלא לדבר על פוסטים שהם פוליטיים במהותם.

ביידן בעצם עשה את הצעד הראשון בלחנוק את חרות הביטוי של אזרחי ארה"ב. צעד גדול וגס. אנחנו בישראל לא רחוקים מאחוריו. בתור התחלה בישראל חרות הביטוי לא מוגדרת בתור. זכות. בעצם, אין בכלל את המשוג זכויות בתוך החוק הישראלי. פוליטקיאם מכל קצוות הקשת הפוליטית מנסים כל הזמן לשלוט בביטוי של אזרחי ישראל. בין אם זה על ידי סגירת עיתונים, סרוב לאפשר לאזרחים לפתוח תחנות רדיו וטלוויזיה, ניסיון לצנזר מדיות חסרתיות ועוד הרבה.

הרבה אנשים חושבים שצנזורה ממשלתית זה משהו שפעילים פוליטיים צריכים לחשוש ממנו. כל אחד צריך לחשוש מצנזורה. גם אלה שבסך הכל רוצים להעלות סרטון של מקרר ריק.

אני רוצה להשאיר אתכם עם שאלה קטנה, משהו שכדאי לכם לחשוב עליו: איך בכלל ניתן להכריע מהו אמת ומהו שקר?